From the Desk of Luke T. Bitzkie

לאחרונה קשה לי למצוא מילים לפרסם. ובכל זאת, אני חולם כבר זמן־מה על לכתוב משהו גדול. א   התחלתי בנסיון לכתוב הקדמה לספר, אחר כך חיבור פולמוסי, אחר כך דרשה, ולבסוף אוסף שירים. אבל, כל אחד מהם נפל קצר מחזוני עבורם. חזיונות אלו הפכו להבל כשניסיתי למשוך אותם מאחורי עיניי. א אז, החלטתי לכתוב שירים בודדים, משוחררים מכל אוסף או נושא. כאן, חזיונותיי התממשו. א כאן, הם עדיין מתממשים. א הם מתממשים באמנות שניתן להחזיק במעט מילים. הם מתממשים באמנות המתייחסת גם למילים שבאו מזמן רב לפני.  הם מתממשים בשפות שבעבר היו זרות וברעיונות שעדיין נעבדים ומתממשים. א האם זוהי מתנה, להיות מוגבל ביכולתו ליצור? אינני יודע. א

This week, I finished my tenure as a supply minister in an Oklahoman church. This was a wonderful experience, and the church was filled with the love of Jesus. Oh, how wonderful it was. And, in leaving them, I wanted to leave them with a word that reassured and pushed them in their current direction—a movement towards creating a place where all can belong in their church. I felt that I did as such; they thought so also. I believe it brought a tear to more than one eye. It brought tears to my eyes as well, but I cried not for them... I cried for my siblings who don't believe that all belong in the community of God. I cried for my siblings who say God's community is limited to the straight, cisgender person. I cried for those who believe that queer and trans people must forego their identities to belong in this beloved community that we call the Church. And when I gave communion, my heart broke. While I saw in front of me a congregation of queer and straight people eating and dri...